גזר דין בתיק ת"פ 3123/07

האישומים

1.         נגד שני הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של עשיית עסקה בנשק ומסירת ידיעות כוזבות. הנאשם  1 הואשם גם בעבירה של החזקה ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית, והנאשם 2 הואשם גם בהחזקה ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית, הפרת הוראה חוקית וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

2.         בטרם הוחל בשמיעת ההוכחות, העלה ב"כ של הנאשם 1, עו"ד רובינשטיין, טענה מקדמית, כי כתב האישום אינו מגלה כלפי נאשם 1 עבירה של עשיית עסקה בנשק. לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לקבל את הטענה ולקבוע כי העובדות בכתב האישום אינן מקימות עבירה של עשיית עסקה בנשק (עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכי הן מקימות רק עבירה של אחזקת נשק - עבירה לפי סעיף 144(א) רישא, לחוק העונשין.

3.         ב"כ הנאשם 1, עו"ד רובינשטיין, הצהיר לאחר מתן ההחלטה, כי הוא מוכן להודות באחזקת נשק ולהיות מורשע בעבירה זו. ברם, המאשימה לא היתה נכונה להסתפק בהודאה זו ולפיכך החלה המאשימה בהעלאה לדוכן העדים של עדי התביעה.

4.         לאחר שהתקיימו מספר ישיבות של הוכחות, בהן העידו נתנאל לייבוביץ (להלן: נתי), רפי ברדע (להלן: רפי), אשר יחד עם עופר נוריאל (להלן: עופר) הוגש נגדם כתב אישום נפרד בת"פ 3122/07 (שלושת השותפים הנוספים יקראו להלן: השותפים האחרים). לאחר שניתן גזר דין בעניינם של השותפים האחרים, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לא סגור, אשר בעקבותיו הוגש כתב אישום מתוקן. בכתב האישום המתוקן הואשמו הנאשם 1 בעבירה של אחזקת נשק - עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין והנאשם 2 הואשם בעשיית עסקה בנשק - עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, ניסיון למסירת ידיעות כוזבות - עבירה לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית - עבירה לפי סעיף 287(א)לחוק העונשין וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

            הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו על פיו.

5.         על פי האמור בעובדות אישום הראשון בכתב האישום המתוקן, העביר נתי בחודש מאי 2007 אקדח שהיה לו רישיון להחזיקו, לידי רפי. רפי החזיר את האקדח לנתי מאחר וחשש להחזיקו בביתו. מספר ימים לאחר מכן, הגיעו רפי ונתי לביתו של הנאשם 2. בביתו של הנאשם 2 נכחו שני הנאשמים והנאשם 2 ביקש מנתי כי יראה לו את האקדח. נתי מסר את האקדח לנאשם 2 אשר בחן אותו, החזירו לנתי והלה העביר אותו לרפי. בהזדמנות זו אמר רפי לנתי, כי ישנה כוונה להתקין באקדח משתיק קול וכי נאשם 2 יוכל לעשות זאת בשל היכרותו עם אנשי מקצוע בתחום. באותו יום בשעות הערב המאוחרות, הגיעו נתי ועופר לביתו של רפי בגילה. רפי ביקש מנתי כי ימסור את האקדח לנאשמים אשר המתינו באותה שעה בפתח בניין מגוריו של רפי. נתי לקח את האקדח מידיו של רפי והעבירו לנאשם 2. בסמוך לאחר מכן העביר נאשם 2 את האקדח לנאשם 1. לאחר מכן ביקש נתי מרפי כי ישיב לו את האקדח. רפי אמר לנתי כי האקדח נמצא אצל נאשם 2 ושניהם ביחד עם עופר נסעו לביתו של נאשם 2 בגילה. יצוין, כי דירתו של נאשם 2 הינה מול דירתו של רפי. כאשר הגיעו לביתו של נאשם 2, אמר הנאשם 2 לנתי כי נטל את האקדח על מנת להתקין עליו משתיק קול וכי הוא שלח את הנשק. נאשם 2 אמר לנתי בנוכחות עופר, כי עליו למסור ידיעה כוזבת למשטרה לפיה נגנב ממנו, כביכול, האקדח. בסמוך לאחר מכן, ביקש גם רפי מנתי, כי ימסור תלונת כזב במשטרה לפיה אקדחו נגנב  בחוף הים בנתניה. ביום 16.6.07 מסר נתי במשטרת נתניה ידיעה כי אקדחו נגנב ממנו, עת שהה עם חברתו בחוף הים בנתניה, ביודעו כי הידיעה איננה נכונה.

6.         במועד שאינו ידוע למאשימה, חזר האקדח לידיו של רפי לאחר שהיה בשליטתו של נאשם 2. באותו יום, הגיע נתי לביתו של רפי ומסר לו את האישור שקיבל במשטרת נתניה על הגשת התלונה. רפי דיווח לנאשם 1 בטלפון בנוכחות נתי, על תלונת הכזב ואמר לנאשם 1 כי האקדח יגיע אליו מאוחר יותר באותו היום. בהמשך לאמור, אמר רפי לנתי כי האקדח נמצא במקום מסתור בדירתו של נתי, ועליו להעבירו מדירתו לידי הנאשם 1, אשר התאכסן באותה עת במלון "הולידי אין" בירושלים, וזאת לבקשתו של נאשם 1. רפי ונתי הגיעו יחד לביתו של נתי ולקחו את השקית שהכילה את האקדח, אקדח נוסף ושלושה משתיקי קול. מספר ימים לאחר מכן העביר נתי את האקדח לנאשם 1, אשר שהה במלון "הולידי אין" בירושלים.

7.         באישום השני עובדותיו הן כדלקמן: נאשם 2 היה במעצר בית מלא, מיום 8.3.06 ועד ליום 2.8.07 ולאחר מכן במעצר בית חלקי מיום 2.8.07 ועד ליום 19.8.07, יום מעצרו. בפרק הזמן הזה, בו היה במעצר בית חלקי, אופשר לנאשם 2 לו לצאת למקום עבודתו באזור התעשייה בתלפיות. הנאשם היה רשאי להיעדר מביתו כל יום בין השעות 08:00 עד 19:00.

            ביום 19.8.07 לא שב הנאשם 2 לביתו בשעה 19:00 ובכך הפר את מעצר הבית החלקי בו היה נתון. הנאשם 2 טען כי לא הגיע לביתו בשעה האמורה, בשל ביקור אצל רופא שיניים, כאשר ביקור כזה כלל לא התרחש. הנאשם 2 ביקש מרופא השיניים כי ייתן לו אישור שלפיו ביקר במרפאתו במועד האמור ואכן, אותו רופא שיניים הנפיק את האישור האמור לנאשם 2 בהתאם לבקשתו.

            במספר מועדים נוספים, אשר אינם ידועים למאשימה, ביקש הנאשם 2 מאותו רופא שיניים להנפיק לו אישורים על ביקור במרפאת השיניים במועדים שונים, למרות שבאותם מועדים לא ביקר הנאשם 2 במרפאתו.

הטיעונים לעונש

8.         בטרם נשמעו הטיעונים לעונש, ביקש הנאשם 1 להעיד על נסיבותיו האישיות ועל גרסתו, שאותה השמיע לראשונה, ביחס לאישום הראשון. לדבריו, שהה בחוץ לארץ במשך כחמש שנים ולאחר שחזר נעצר ביום הגעתו לארץ - 15.9.06. הנאשם 1 הועמד לדין בבית-משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא אמנון כהן), בת"פ 1987/99, 1651/02, 1176/02, 1327/07, 4072/02, 1327/02 ו-4053/01 (להלן: תיק בית משפט השלום)). הנאשם 1 נשפט בתיק בית משפט השלום על כל התיקים שהיו תלויים ועומדים נגדו בטרם עזב את הארץ. לאחר שהסתיימו ההליכים בתיק האמור זומן הנאשם 1, לדבריו, למשטרת ישראל, למחלקת מודיעין, שם נאמר לו על-ידי אחד מהשוטרים, כי חייו בסכנה וכי יש אנשים המתנכלים לו. הנאשם 1 החליט למצוא מסתור בבית מלון "הולידיי אין" לפרק זמן, עד יעבור זעם. בעת ששהה במלון קיבל הנאשם 1 הצעה לקבל את האקדח מאנשים שידעו שהוא לן במלון. הנאשם 1 הסכים להצעה ונתי הביא לו את הנשק לחדרו במלון. לאחר שהנאשם 1 נוכח, לשיטתו, כי אף אחד איננו מחפש אותו, החליט לחזור לביתו. נתי לקח אותו לבית הוריו בגילה ובכניסה לבית הוא החביא את הנשק בנוכחותו של נתי. לאחר מכן, המשיך הנאשם 1 להיות בפיקוח שירות המבחן, כפי שנקבע בפסק הדין בתיק בית משפט השלום. באחד הימים חזר הנאשם 1 למקום המסתור לחפש את האקדח, אך האקדח לא נמצא.

9.      עו"ד אלקובי, באת-כוח המאשימה, לא חקרה את נאשם 1 על דבריו בנימוק שמסר במשטרה מספר גרסאות והכחיש הכחשה גורפת את מעורבותו בכל הנוגע לאישום הראשון. עוד ציינה, כי הנאשם 1 לא טען במשטרה כי קיבל את האקדח לצורך הגנה עצמית.

10.       ב"כ המאשימה הדגישה, כי המגמה בפסיקת בתי המשפט בעבירות בנשק, היא להחמיר בענישה, בין אם מדובר בסחר בנשק, נשיאת נשק, החזקת נשק וקשירת קשר. לדעתה, יש לאבחן בין נסיבות ביצוע העבירה ועונשים שהוטלו על השותפים האחרים בהשוואה לנסיבות החמורות יותר בתיק זה. לדבריה, לנתי, עד שהסתבך בעבירות מושא ת"פ 3122/07, היה עבר נקי וגם לא היה לו מניע עברייני מובהק, בניגוד לשני הנאשמים בתיק זה, שהם דומיננטיים בפרשה, כל אחד לפי חלקו. עוד יש לזכור, כי נתי הוא שחשף את הפרשה. רפי , בניגוד לנאשם 1, טען מהתחלה, כי ביקש את הנשק מנתי על מנת להגן על עצמו מפני איומים שהופנו כלפיו בשל חלקו בפרשת מהילת הדלק. עופר לא הורשע בעבירות נשק ולכן אין לגזור מעונשו לעונש שיש להטיל על הנאשמים. נסיבה מחמירה נוספת היא, כי הנאשמים רצו להתקין על האקדח שקיבלו מנתי משתיק קול.

11.       אשר לנאשם 1, הדגישה ב"כ המאשימה, כי העובדה, שגם הנאשם 1 מודה בה, כי הנשק לא הוחזר לנתי היא נסיבה מחמירה, שעל בית המשפט לשקול  בבואו לגזור את העונש שיש להטיל על הנאשם 1. נסיבה מחמירה נוספת לחובת הנאשם 1 היא, כי גזר דינו של בית משפט השלום ניתן 4 חודשים לפני ביצוע העבירות מושא תיק זה. בתקופה בה שהה הנאשם 1 בהולנד, הוא ריצה עונש מאסר ארוך בגין עבירת שוד. את העבירה של החזקת אקדח עבר הנאשם 1 בעת שריצה עונש של עבודות שירות שהוטל עליו בתיק האמור של בית משפט קמא. בשל כך, הפקיע הממונה על עבודות השירות, בהסכמת הנאשם 1, את צו עבודות שירות שהוטל עליו. ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם 1 עונש מאסר ממושך בפועל וכן מאסר על תנאי. הנאשם 1 נעצר ביום 19.8.07. הנאשם 1 ריצה, אפוא, את יתרת ימי עבודות השירות במאסר ממש, החל מיום 18.10.07 ועד 16.2.08, סך הכול: 136 ימים. המאשימה ביקשה כי ימים אלה לא ינוכו מתקופת מאסרו.

12.       נאשם 2 עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, בעת ששהה במעצר בית מלא בת"פ  2040/06, של בית משפט זה. העונש שהוטל על  רפי בת"פ 3122/07 צריך להיות הרף התחתון לענישתו של הנאשם 2. הנאשם 2 יזם את תלונת הכזב, בכך שביקש מנתי לפנות למשטרה ולהגיש תלונת כזב, לפיה האקדח נגנב ממנו. בעשותו כן, ביקש הנאשם 2 "להלבין" את האקדח. הנאשם 2 נעצר ביום 19.8.07 והחל לרצות את עונש המאסר של 15 חודשי מאסר שהוטל עליו בת"פ 2040/06, ביום 30.10.07. המדינה והנאשם 2 הגישו ערעור על פסק הדין. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המאשימה, החמיר בעונשו של נאשם 2 ודן אותו ל-30 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 10474/07). לדעת המאשימה, על נאשם 2 לרצות עונש מותנה זה במצטבר לעונש שיוטל עליו בתיק דנן.

13.       עו"ד רובינשטיין, ב"כ נאשם 1, טען כי הנאשם כבן 33 ואין לו עבר פלילי מכביד. עוד ציין, כי חלק מהרשעותיו של הנאשם 1 הן מהתקופה בה היה קטין, והוא נשפט בגינן בית משפט לנוער. אמנם היתה לנאשם הרשעה קודמת בעבירה של החזקת נשק, אך מדובר בעבירה שאירעה לפני 6 שנים. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של נאשם 1, יש לחפוף את העונש המותנה של 9 חודשים שהוטל בבית משפט השלום לעונש שיוטל על הנאשם 1 בתיק זה. עוד ביקש ב"כ נאשם 1 להתחשב בנסיבה המקלה, כי הנאשם 1 היה מוכן לסיים את התיק כבר בישיבת ההוכחות הראשונה לאחר שכתב האישום תוקן, אך המדינה לא נענתה לבקשתו ועמדה על הוכחת כל העובדות שבכתב האישום. בניגוד לעמדת ב"כ המאשימה, סבור עו"ד רובינשטיין, כי עונשו של רפי צריך להיות הרף העליון ולא הרף התחתון לעונש שיש להטיל על הנאשם 1. נתי ורפי הורשעו בעבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. בקביעת רף הענישה יש להביא בחשבון גם כי עבירה לפי סעיף 144(א) נידונה בבית משפט השלום ולא בבית משפט זה וכי בית המשפט אינו נוהג להטיל עונשים חמורים על מי שהורשע בעבירה זו. גרסתו של נאשם 1 בבית המשפט כי אינו יודע להיכן נעלם האקדח ממקום המסתור, אינה גרסה חדשה, והנאשם טען אותה במשטרה בינואר 2008. בקביעת מדרג הענישה יש לזכור, כי הנשק הוחזק בידי הנאשם 1 לצורכי הגנה עצמית, שכן הנאשם 1 קיבל איומים על חייו, כפי שהעיד. הנאשם 1 נמצא במעצר כ-8 חודשים. אמנם הנאשם מרצה במקביל עונש מאסר בשל כך שצו עבודות השירות הופקע, אך יש לזכור כי כאשר נאשם נתון במעצר אין הוא יכול לצאת לחופשות, וזאת בניגוד לאסיר רגיל. אמנם נאמר בכתב האישום, כי ניסו להתקין על האקדח משתיקי קול, אך האקדח שהועבר לנאשם 1 היה ללא משתיקי קול. בהשוואה למעשיהם של שלושת הנאשמים האחרים וחלקם בפרשה, העונש שעל בית המשפט להטיל על נאשם 1 אינו צריך לעלות על 15 חודשי מאסר בפועל.

14.       ב"כ הנאשם 2, עו"ד פרידמן, טען כי חלקו של הנאשם 2 בפרשה מאוד מצומצם, והוא קטן בהשוואה לחלקו של נתי בפרשה, שהוא רב יותר, כעולה מכתב האישום המתוקן שהוגש בעניינו. לפיכך, מכוח עקרון אחידות הענישה, אין להחמיר בעונשו של הנאשם 2. כל מה שמיוחס לנאשם 2 בכתב האישום הוא, כי  קיבל את הנשק והחזיר אותו לנתי באמצעות רפי. הנאשם 2 מעולם לא התעסק בנשק ואין לו הרשעות בעבירות בנשק. הנאשם 2 הביע חרטה על מעורבותו בפרשה. העונש שיש להטיל על הנאשם 2 לא צריך להיות גבוה מהעונש שהוטל על נתי, אשר הורשע בעבירות אחרות בנוסף לעבירות הנשק.

15.       הנאשם 1 הביע חרטה על מעשיו וכך נהג הנאשם 2. לדבריו, מה שעשה בתיק זה הוא מעשה שטות ולא היה לו כל אינטרס להחזיק באקדח והוא החזיר אותו כיוון שהבין שזו טעות מצדו להחזיק בו.

דיון

16.       העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן עבירות חמורות. צודקת ב"כ המאשימה בדבריה, כי הנאשמים שלפני היו הרוח החיה בעבירות מושא האישום הראשון.